יוצא למלחמה

האנגלים בניגוד לאוסטרלים ולניו-זילנדים אינם עדינים, והכריחו אותי לחכות עד שעה 4, ואחרי כך אמרו לי לחזור למחר.

אמרו לי ללכת אל הגזבר. אחרי הצהרים הלכתי אל הגזבר ודרשתי את חשבוני. עשו לי את החשבון, חייבים לי  20 ליש”ט, ומסרו לי מכתב לוורדיאן שישלמו לי 15  ליש”ט ולעצור חמש לירות, במקרה אם שילמו לי בדרדנלים. החלטתי להביא את המכתב למחרת. 

העלמות ליבונטין, ווייס, רזניק ואני הלכנו לטיול על חוף הים. זה לא היה רע. אכלנו תירס.

צריך הייתי לאכול ארוחת הצהרים. זו היתה הפעם הראשונה ולאושרי גם האחרונה. ארוחה ממש גועל נפש. עד שעה 4 וחצי ישנתי ואחרי כך הלכתי לשתות תה, שלא היה לו שום טעם. היה רק זכר לתה.

בשעה 5 מסרו לי את הנייר ואמרו לי כי נפטרתי ממחנה המחלימים.

מסרו את בקשתי לקולונל והוא ענה כי מחר ייתנו לי תשובה.

בצהרים סעדתי אצל  ”Commune Palestinienne”  בגלינימופולו. העלמה ברלין הזמינה אותי. בשעה 2 צריך הייתי לקום מאצל השולחן ולנסוע למוסטפא להיות נוכח בתמרון. הגעתי שמה בדיוק בזמן מפקד אוהלנו. מעולם לא הייתי כל כך עצוב. בערב היתה רוחי עכורה. חשבתי על אודות יהודית שלי הטובה ואם עוד אראנה פעם.

בשעה 8 וחצי הלכתי אל הרצאתו של אהרונוביץ, עורך “הפועל הצעיר” על “המצב הכלכלי והרוחני של פלשטינה”. היתה מענינת. בחצות עלי היה לחזור אל המחנה. 

ושם אמר להם הקצין כי אני משוחרר. בערב הלכתי שמה לקבל את ניירותי, אך אמרו לי כי ייתנו לי את הנייר שלי רק אחרי שישלחונו ממחנה המחלימים.

והעיר לי שלא טוב עשיתי שלא נראיתי שני הימים האחרונים כפי שציווה לי. אני צריך, הוא אומר, לחשוב על חברי אשר גם הם רוצים לקבל רשות חופשה כמוני, אך על ידי זה אני מעכב בעד נתינתה. הריהי הנזיפה שקיבלתי, ואני חושב שאלמלא הייתי S.M  (רב סמל), היה שולח אותי לעבוד בחולות אשר בשרב השורר עכשיו אין זו עבודה רצויה ביותר.

לא נראיתי שני הימים האחרונים במחנה, וכן גם הערב לא באתי שמה. הרשיון שלי פקע תוקפו היום.קיבלתי מכתב שאבוא מחר בשעה 9 אל Wardian Camp

יצחק בעלה של שרה בא הערב מאוסטרליה.

דברו עברית, צרפתית וערבית.

פגשתי את העלמה חזין. היא הביאתני אליה והציגתני לפני עלמה אחת, בכרה, נעימה מאד. הערב ביליתי אצל נוצה ביחד עם שושנה. פגשתיה שם. נדמה לי כי מצאתי חן בעיניה. היא מקסימה.